<h1>צרור החיים הדרך השלישי סימן י"ב</h1>
<h2>דף טו.</h2>
והמבשל בשבת בשוגג נחלקו בו ר' מאיר ור' יהודה וסובר ר"י דיאכל למוצאי שבת בין הוא בין אחרים, ובמזיד לא יאכל עולמית הוא אבל אחרים (יושבין) אוכלין למוצאי שבת. ופסק בה"ג ורב אחא משבחא ז"ל כר' יהודה, דכי דריש רב בפרקא דרש כר' יהודה משום עמי הארץ, (וכן פסק ר"מ ב"מ ז"ל), ועכשיו בעונותינו כולנו עמי הארץ [וכן פסק ר"מ במז"ל]. ולענין שאנו אומרים שמותר למוצאי שבת למבשל בשוגג בשבת דעת רש"י ז"ל שצריך להמתין לערב בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממעשיו הרעים ואפי' עושה בשוגג. והדין נותן, שאם אתה מתירו לערב נמצא (יהנה) מהנה ממעשיו הרעים. וי"מ דלערב מותר מיד. דלא אמרו בכדי שיעשו אלא בדבר הנעשה על ידי גוים, משום שאם מתירו יאמר לגוי ויעשה לו אמירה לגוי קלה, אבל במבשל ליכא למיגזר שיבא לבשל.
<h2>דף טו:</h2>
ומה שמבשלין לחולה אסור לבריא, גזרה שמא ירבה בשבילו. והשוחט לחולה מותר לבריא לאכול ממנו בשר חי, שאין כאן תוספת. והשוחט לחולה שחלה היום יש מפרשים שמותר לבריא באומצא לדידן דקיי"ל כר' שמעון דלית ליה מוקצה אלא לאיסור שדחהו בידים ואינו עומד ומצפה לו, כגון כוס וקערה. וי"מ דלא אמרו מותר לבריא אלא בחולה מבעוד יום, אבל בחלה היום אף ר"ש מודה דאין אדם מצפה אימתי תשחט בהמתו, הילכך מוקצית היא וטוב להחמיר.
